א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת הבכירה אהד) בעפ"ת 35535-03-11 מיום 23.10.11 בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה מרכז בתיק תת"ע 2882-08-09 (השופטת מ' כהן). בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה הורשע המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות, והושתו עליו קנס בסך 2,000 ש"ח; פסילת רישיון למשך 28 חודשים; פסילה על תנאי בת ארבעה חודשים למשך שלוש שנים; ומאסר על תנאי בן שישה חודשים למשך שש שנים. בית המשפט המחוזי הפחית את הפסילה בפועל ל-24 חודשים (עונש המינימום בדין).
רקע והליכים
ב. המבקש הורשע בעבירת נהיגה בשכרות, על יסוד סירובו להיבדק במכשיר לבדיקת שכרות ("ינשוף"). כנטען, סירובו נבע הן כיון ששמע שמועות וקרא דברים בעתונות ביחס למכשיר ה"ינשוף", והן מטעמי כשרות. לטענת המבקש היה מוכן להיבדק בדיקת דם, אך הדבר לא נתאפשר לו. בית המשפט לתעבורה הטעים, כי המדובר בסירוב לדרישה על פי הוראה חוקית (ראו סעיף 64ד לפקודת התעבורה), והמסרב צפוי לשאת בתוצאותיו כדין, וכן כי אין הבדל בין "כשרות" בדיקת ה"ינשוף" לבין "כשרות" בדיקת ה"נשיפון", שביצע המבקש. כן הוטעם, כי בדיקת ה"ינשוף" נעשית ללא מגע ישיר עם המכשיר, אלא בפיה סטרילית, השמורה בתוך שקית אטומה; וממילא, אין מדובר בדרישה להכניס לפה מזון, לאכול או אף לשאוף דבר מה; נאמר, כי הדרישה אינה אלא להוציא אויר דרך הפיה ולא ברור כיצד - כטענת המבקש - יכולה לעורר סוגיה של כשרות. כן הוטעם, כי הדרישה להיבדק בדין יסודה, ומי שמסרב לה צפוי לשאת בתוצאות שנקבעו לכך בחוק; אין לנבדק אפשרות לבחור כיצד ייבדק. כן נפסק, כי למבקש הוסברו ההשלכות של סירובו להיבדק, אך בכל זאת דבק בסירובו. יצוין, כי בבדיקת "נשיפון" שביצע המבקש, נמצאה אינדיקציה לשכרות.
ג. נוכח כל האמור, פירש בית המשפט את הסירוב להיבדק כהתחמקות, והרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות לפי 62(3) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 39א (פסילת מינימום בשל נהיגה בשכרות) וסעיף 64ד לפקודת התעבורה (סירוב לבדיקת שכרות), ובקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (איסור לנהוג תחת השפעת אלכוהול). לעניין העונש, בית המשפט נתן דעתו לעבירותיו הרבות של המבקש עד הנה, 54 במספר - מזה, ולכך שזו עבירת השכרות הראשונה שלו - מזה.
ד. בית המשפט המחוזי לא התערב בהכרעת דינו של בית משפט השלום; אולם לעניין העונש, לא מצא בגזר הדין נימוקים מיוחדים המצדיקים עונש שמעבר למינימום שבדין. לפיכך, הופחת עונש הפסילה ל-24 חודשים. שאר רכיבי העונש לא שונו.
הבקשה
ה. המבקש טוען - לעצמו - כי מקום שאין מוכן אדם להיבדק בבדיקת "ינשוף", אך מוכן להיבדק בדרך אחרת, אין לראות בכך סירוב להיבדק לעניין שכרות. אשר לעונש נטען, כי השלילה הארוכה פוגעת בפרנסתו בהיותו נהג מונית.
דיון והכרעה
ו. אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת, כנודע, אך במקרים החורגים מעניינם הקונקרטי של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). מקרה זה אינו נמנה עליהם.
ז. לעניין הכרעת הדין סבורני, כי אין להתערב בפסק דינו המפורט של בית משפט השלום לתעבורה, שאושר בבית המשפט המחוזי. סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה קובע כי:
"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז [...]".
סעיף 64ד(א) לפקודה קובע כי:
"סירב נוהג ברכב [...] שבסעיף 64ב [...] לתת דגימה [...] לפי דרישת שוטר, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) [...]".
קריאת שני הסעיפים - עליהם פסחו טענות המבקש - יחדיו מעלה, כי מקום שהשוטר דרש שתיערך בדיקת "ינשוף", והנהג בחר שלא להיעתר לדרישתו, כמוהו כמי שנהג ברכב בהיותו שיכור. הרשות לדרוש בדיקת נשיפה עומדת לבדה ללא קשר לסוגים אחרים של בדיקות, כגון בדיקת דם. אם מעוניין שוטר לדרוש בדיקה מסוג אחר, כגון בדיקת דם או שתן, בידו לעשות זאת לפי סעיף 64ב(ב), וכך גם בדיקת רוק (לפי סעיף 64ב(א2)). הרשות לדרוש בדיקת "נשיפון" לעצמה - והרשות לדרוש בדיקה אחרת לעצמה. השוטר רשאי לבחור בבדיקה, ואינו כפוף אלא לתנאים ולמגבלות שבסעיפים עצמם, ובודאי לא לסוג הבדיקה שמעוניין בה הנבדק.
ח. בנוסף, בנסיבותיו של המבקש, אשר נבדק בבדיקת "נשיפון" והעלה אינדיקציה לשכרות, אשר בכוחה לבסס חשד סביר להיותו שיכור, חל גם ההסדר שבתקנה 169 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, המורה כי:
169ג. (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן.
(ב) בדיקת נשיפה תיעשה במקום שעצר השוטר את הרכב או שמצא את הנוהג בו במקום אחר שקבע השוטר.
(ג) בדיקת דם או שתן תיעשה במעבדה או במוסד רפואי שקבע השוטר מבין רשימת המעבדות והמוסדות הרפואיים שאישר שר הבריאות לענין זה.
169ד. (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על הרכב הוא שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים, רשאי הוא לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה